התוועדות הרב קנטור

זכות גדולה נפלה בחלקם של ילדי השלוחים, תלמידי ה'חיידר נט'
בהתוועדות מיוחדת שארגן משפיע החיידר- הרב מוטי שיינר- זכו להתוועד עם השליח הראשי לתאילנד מזה שנים- הרב קנטור, לרגל ט-י בכסלו

הרב קנטור הקדים ואמר, שאמנם אצל רובכם עדיין ט' כסלו, אבל אצלנו בתאילנד כבר י' כסלו, חג הגאולה, כך ש'גוט יום  טוב'...
הרב קנטור, סחף את הילדים בסיפורים חסידיים, בניגון חסידי סוחף. הוא עצמו נעמד באמצע על מקומו ורק בחיות רבה שסחפה את כל התלמידים. 
הרב קנטור התמקד בנקודה, שחסידות זה חיים של חסיד, ומחסידות יכול לצאת רק דבר טוב. 
בהקשר לזה הוא סיפר את הסיפור הבא.
 
בליובאוויטש היתה אשה אחת מאוד מבוגרת שהיא חלתה ל"ע.
שבת אחת היא הרגישה מאוד לא טוב והיה צורך דחוף להשיג עבורה תרופות.
בליובאוויטש עצמה לא יכלו להשיג את התרופות הדרושות.
היה צורך לשלוח בשבת עצמה שליחים לדובראוונא כדי להביא משם את התרופה
אנשים תהו מדוע הרבי שלח להביא תרופות בשבת, הרי ככלות הכל מדובר באשה מאוד מבוגרת ומי יודע אם בכלל כמה זמן היא תמשיך לחיות.
 
ענה להם הרבי:
אם הייתם יודעים כמה יקרה כל דקה שנשמה יהודית נמצאת למטה בתוך גוף – הרי זה ממש רצון העליון - הייתם מבינים שצריך לעשות הכל כדי לתת לנשמה לחיות עוד ועוד בגוף למטה.
זה כמובן בהתאם להלכה, שמותר לחלל שבת כדי להציל חיים, אבל אדמו"ר האמצעי ביאר כמה כל דקה יקרה וחשובה, שנשמה יהודית נמצאת בתוך גוף בעולם הזה הגשמי. איזה תענוג ונחת רוח זה גורם למעלה.
 
ידוע שחסידים אמרו על אדמו"ר האמצעי, שאם היו חותכים את הורידים היה יוצא חסידות ולא דם
העיקר אצלו היה חסידות, זה היה החיות שלו. בדרך כלל החיות של מישהו זה הדם, אבל הוא כל כך היה שקוע בחסידות שהיה יוצא חסידות. כך תיארו החסידים את ההתמסרות של אדמו"ר האמצעי לחסידות.
אלו היו החיים של ה'מיטעלע רבי'. חיים של חסידות. החסידות זה מה שהחיה אותו ונתן לו חיים.
 
סיפור מענין שממחיש שמלימוד החסידות לא יכול לצאת משהו לא טוב - תמיד זה דבר שמביא חיים, ברכה ושמחה.
 
אדמור האמצעי מאוד עודד את החסידים שלו לחזור חסידות בעיירות השונות.
חסיד אחד הזדמן לאפטא וחזר חסידות של הרבי האמצעי. האדמור  מהאפטא לא היה בעיר באותו זמן, וכשזה נודע לו הוא הקפיד מאוד על החסיד: לכבוש את המלכה עמי בבית? לחזור את החסידות של הרבי מליובאוויטש אצלי בעיר?
האדמור מאפטא כל כך הקפיד על החסיד הזה, עד כדי כך שהוא התבטא עליו: החסיד לא יוציא את שנתו...
החסיד מאוד נלחץ ומיהר לספר על כך לאדמור האמצעי.
הרבי השעין את ראשו על השולחן ואמר לו:
אתה תוציא את שנתך!
אחר כך הוא הוסיף ואמר אתה עוד תחיה יותר ממנו.
אחר כך הוסיף ואמר אתה תחיה גם יותר מהילדים שלו.
נו, אתה כבר תחיה יותר מהנכדים שלו .
הסיפור הזה ארע עם החסיד ר' משה יצחק מיאס.
והוא אכן חי 102 שנה!!! וכל זה בגלל שהוא חזר חסידות.
 
המסקנה, שמחסידות לא יכול לצמוח משהו לא טוב, אפילו כאשר צדיק אחר הקפיד על זה.

הנה תמונה מההתווועדות